דיקטטורה של שלטון קשישים, תופעה אותה הוא מכנה 'מלכודת הגרונטוקרטיה'. הוא יוצא בעיקר נגד ג'ון ביידן, שרץ לכהונה שניה שבסופה יהיה בן 86, כהמייצג האולטימטיבי של 'מלכודת הגרונטוקרטיה'.

לתפיסתו, ביידן לא מתאים מכיוון שהוא סובל מבעיות זיכרון חמורות על סף הסניליות. ואכן בידן נוטה לשכוח ולבלבל בין שמות והיו לו לא מעט מעידות כאלה. האחרונה לפני כמה ימים כשבמסיבת עיתונאים בלבל בין שמות הנשיאים של מקסיקו ומצרים "נשיא מקסיקו א-סיסי". לכך יש להוסיף את הטיעונים על אי התאמתו בגלל המעידות הגופניות שלו דוגמת המעידה שלו בזמן שעלה על המטוס הנשיאותי בשדה התעופה הצבאי אנדרוז בדרכו לאטלנטה, כשנפל על ברכיו, אך התרומם במהרה ונכנס ל"אייר פורס 1". התקשורת מיהרה לעשות מכל זה מטעמים עם קורטוב של לעג. 

טענת הגרונטוקרטיה של אילני היא אחת מביטוייה של ה'גילנות' הנפוצה בציבור ששופטת אדם לפי גילו ולא לפי תפקודו האישי. סקר של מכון איפסוס ורשת ABC גילה כי 86% מהאמריקאים סבורים שביידן מבוגר מכדי לרוץ לכהונה שנייה, וכך גם סברו 62% לגבי יריבו טראמפ, בן ה- 77, כי הוא מבוגר מדי להיבחר שוב. (ואגב גם ביבי לא רחוק מכך – 75). 

אני רוצה להאיר היבט של טעות בסיסית עמוקה יותר המסתתרת מאחורי טיעון ה'גרונטוקרטיה' -הטענה המזהה בהכרח את ההזדקנות עם דעיכה בלתי נמנעת ביכולת החשיבה ושיקול הדעת. 

מחקרים עכשוויים בתחום מדעי המוח מצביעים על כך כי התפיסה הרווחת שבהזדקנותנו כל הכישורים שלנו יורדים, אינה נכונה. אכן בהזדקנות יש כישורים שיורדים בנו, אך במקביל יש גם כישורים שדווקא עולים בנו בהזדקנותנו. 

בין הכישורים היורדים יש למנות את הירידה בזיכרון והירידה במהירות התגובה המילולית והגופנית. אך במקביל עולים בנו הכישורים הקוגניטיביים המאפשרים לנו התמודדות תבונית יותר עם בעיות סבוכות, אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר של רגישות חברתית, והתחשבות בצרכים של האחרים.

להבחין מאותם מקרים נירולוגיים פתולוגיים של מחלות מוח, דמנציה ואלצהיימר, לא צריכה להיות דעיכה ביכולת החשיבה עם ההתבגרות, או בשיקולים והרגש שאנחנו יכולים להפעיל. אדרבא, במקרים רבים דווקא בהזדקנותנו אנחנו כשירים יותר לפתח יכולות של תפיסה רחבה יותר ושיקולי דעת ורגש עמוקים יותר מאשר אלה שהיו לנו בגילים הצעירים של חיינו.

מוחות הצעירים עולים על המוחות בגילים המתקדמים של החיים ביכולת לזכור שמות ותאריכים אך נחותים מהם ביכולת להעמיק בזיהוי מצבים. בהזדקנותנו כשנפגוש אדם ברחוב אנחנו אולי כבר לא נזכור את שמו אך נדע טוב יותר אם ניתן לסמוך עליו. אנחנו לא נזכור באיזה שנה קרה אירוע חשוב, אך נעמיק יותר בהבנת משמעותו.

בגילים אלה מוחנו נשען פחות על פרטים כמו שמות ותאריכים ויותר על תבונת הניסיון שצברנו מלקחי התנסויות העבר העשיר שלנו. עם הגיל מגיע ניסיון, עם הניסיון מגיעה תבונה, ועם התבונה מגיע שיקול הדעת.

בצעירותנו אנחנו נחרצים יותר בשיפוטים ובקבלת החלטות אך בהזדקנותנו יש לנו יכולות טובות יותר לשקול כל מצב על פי ההקשר הייחודי שלו.

בצעירותנו אנחנו יותר מוחצנים, בטוחים בעצמנו ומשקיעים את עצמנו בעליה בסולם הקרירה וההישגים. בהזדקנותנו אנחנו יותר מופנמים, ומתוך המופנמות והרגישות הזו ל'אני' האישי שלנו, עולה בנו גם רגישות גדולה יותר לאחר, לעמדותיו ולמצוקותיו.

בצעירותנו יש לנו אנרגיות גדולות יותר להשקיע בפתרון הבעיות, אך בהזדקנותנו אנחנו יודעים טוב יותר להבחין בין הדברים הניתנים לפתרון, ולהשלים עם אלה שאינם ניתנים לפתרון. 

כל זה לא בא לנו אוטומטית עם הגיל. אלו יכולות שלא כולנו יודעים להשתבח בהם. זה נכון לגבי כל אחד מאיתנו וזה נכון גם למנהיגים נשיאים וראשי ממשלה. 

דווקא משום כך, אני מוצא לנכון לנצל את ההזדקנות להציג את ביידן שעופר אילוני רואה בו כמייצג האולטימטיבי של 'מלכודת הגרונטוקרטיה', כהמייצג האולטימטיבי של 'תבונת ההזדקנות'. 

תבונת ההזדקנות הזו התגלתה אצל ביידן במסיבת העיתונאים שערך לאחר נצחונו המפתיע בבחירות האמצע, כשבניגוד לכל התחזיות ולהפתעת כולם, הוא התגלה כנשיא מכהן שזכה לרוב בסנט, ואבד פחות מושבים בבית הנבחרים מכל נשיא אחר בכהונתו הראשונה מזה 40 שנה. 

במסיבת העיתונאים ביידן היה מאוזן, לא משתלח ולא מעליב ומקניט. הוא גם הודה שהוא "מבין את המצוקה" בכל הנוגע לאינפלציה ועליית יוקר המחיה – שני הנושאים העיקריים שטרמפ והמעומדים מטעמו העלו אז כנגדו בקמפיין שלהם. קשה לי שלא להשוות את התגובה הזו לתרועת המנצחים של טרמפ כשניצח בבחירות לנשיאות, או לזו של המנצח בבחירות האחרונות אצלנו.. 

וכך גם במדיניות החוץ, תבונת ההזדקנות שלו התבטאה במתינות ושיקול הדעת בהפעלת הכוח. כך הוא השיג את השקטת המצב באפגניסטן, חידוש המו"מ עם איראן וההתמודדות עם האתגרים הגיאופוליטיים עם רוסיה וסין בהקשר של התסבוכת במלחמת אוקראינה ועתה בחילוץ הסכסוך הישראלי- פלסטיני בטרם יהפוך לסכסוך שיגרור גם אותם לתוכו. 

היכולת שלו להקשיב ולהבין נקודות מבט שונות ולנסות לקשר ביניהם לכדי ליצור פתרונות חדשנים לבעיות מורכבות, המאפיינת את תבונת ההזדקנות שלו נבחנת עתה בתסבוכת החזרת החטופים וסיום המלחמה בעזה. זו היא תבונה המשלבת בין רכות רגישה ובין נוקשות תקיפה, בין האמפטיה והרגישות שלו במפגשיו עם משפחות החטופים מחד, והנחישות שלו במסר לחיזבאללה: "למי שחושב לנצל את במצב, יש לי מילה אחת

Don't, Don't".- 

תבונת ההזדקנות היא התבונה הגורסת כי הפתרונות העדיפים הם תמיד פתרונות משלבים. פתרונות של 'גם וגם' ולא פתרונות של 'או - או'. בהקשר לטענת הגרונטוקרטיה הפתרון לא צריך להיות סילוקם של מנהיגים מזדקנים, אלא שילוב בין מנהיגים צעירים ומזקנים, כשכל אחד מהם תורם מיכולתו ומחפה על חולשותיו של האחר.

 ובהקשר לטעות הבסיסית העמוקה יותר שהסתתרה מאחורי טיעון ה'גרונטוקרטיה' - הטיעון המזהה בהכרח את ההזדקנות עם דעיכה בלתי נמנעת ביכולת החשיבה ושיקול הדעת, דומני שהגיע הזמן להשתחרר מהסטיגמה הזו ולבחון את מי שעומד מולנו על פי כישוריו ולא על פי גילו.

 ולבסוף, גילוי נאות: אני צבי לניר בן 86, הגיל שבו יהיה בידן אם יזכה בקדנציה שניה.

קישור לאתר "עת התבונה" של צבי לניר  https://www.zvilanir.com/