לא מזמן הייתי בפגישת מחזור של ביה"ס , עברו למעלה מארבעים שנה מאז שפגשתי את חבריי ללימודים , ההתרגשות הייתה עצומה והשמחה הייתה גדולה ,לפגוש חברים ותיקים זה אושר גדול , אבל האושר היה מהול גם במקצת עצב : לראות את כל החתיכים והחתיכות של פעם , כיצד הם התבגרו - החיים עושים עמנו חסדים רבים , אבל ההזדקנות ומפגעי הגיל אינם נמנים עליהם .
אבל , ויש אבל גדול ... פה ושם בלטו גברים ונשים שנראו טוב יותר
אין תגובות
הוסף רשומת תגובה