'עת התבונה' בימי קורונה - אנחנו לא מריונטות. מאת ד'ר צבי לניר

מצבנו בהתמודדות עם הקורונה הוא כמַרְיוֹנֶטָות - כאילו היינו בובות המופעלת מלמעלה על-ידי מי שהם ורק הם, בעלי הידע והסמכות. הממשלה, משרד הבריאות והמומחים מטעם הטלוויזיה שממלאת אותנו בהם עד זרה, מורים לנו בנחרצות כיצד עלינו לנהוג. מה מותר ומה אסור, כבובות. בנוסף מזריקה סמכות העל הזו ללא הרף חרדות בעוצמה הולכת וגוברת. חרדות המשתקות כל חשיבה ויזומה אישית. היא מתייחסת לכל מי שהוא מגיל 60 ומעלה, כמי שאוטומטית שייך ל"קבוצת הסיכון". זאת מבלי להתחשב בשונות הגדולה הקיימת בין בני האדם בגילים המתקדמים, כאשר הם יכולים להיות בני אותו 'גיל כרונולוגי' אך שונים מאוד ב'גיל התפקודי' שלהם, ו'הגיל התפקודי' ולא 'הגיל הכרונולוגי' הוא שקובע אם אנחנו ב"קבוצת הסיכון". זו היא הימשכותה של התייחסות ממסדית מוכרת, אך המופרכת, אל כל אדם שהגיע לגיל היציאה לפנסיה כמי שמתחיל בכך את תקופת הזקנה של חייו (ועל כך כתבתי כבר בהזדמנויות שונות), עכשיו מתייחסים לכל מי שהגיע לגילים אלה כנמצא בקבוצת הסיכון, שכן לתפיסתם הוא כבר זקן וככזה יש להתייחס אליו כמי שהוא בבריאות ירודה ואיבד במידה רבה את יכולת השיפוט והתפקוד העצמאית. אין לו כבר רצון ויכולת לקיים יוזמות חדשות משל עצמו, על כן נגזר עליו שיקבל עליו את ההשגחה ויקיים את ההוראות שהוא מקבל מלמעלה. הוא משתייך לקבוצת גיל שיש לה פחות כושר שיפוט וחופש החלטה מכל קבוצות האוכלוסייה האחרות. זה אולי מתאים לאלו שנמצאים כבר בתקופת הזקנה הגריאטרית של חייהם, ובמצב בריאותי ירוד מאוד, אך בהחלט לא לכל מי שהוא מעל גיל 60 או 65, עדיין במצב בריאותי טוב, וחווה את 'תקופת התבונה' של חייו. שכן, דווקא בתקופת התבונה עולים בנו כישורים חשיבתיים ומנטליים שמשבחים את כושר השיפוט וההחלטה האישית שלנו במצבים סבוכים של אי ודאות. פרדיגמת העל השלטונית אינה מכירה בשונות האינדיבידואלית וביכולתם של בני אנוש למצוא פתרונות אישיים ומקומיים משלהם שהם במקרים רבים יעילים יותר מאלה שמונחתים מ"למעלה". מתייחסים לקורונה כאל מלחמה, אז אביא לכם המחשות של טענתי ממלחמות. במלחמת ההתשה, כקצין מודיעין, ביקרתי באחד המעוזים שהיו פזורים לאורך תעלת סואץ לתידרוך עם מפקד המעוז ונקלעתי לאחת ההפגזות הארטילריות הקשות של המלחמה. ההפגזה החלה שהייתי מוגן בתוך הבונקר. אך בדרכי אליו, ראיתי חיילים רבים עסוקים בענייניהם במקומות שונים ורחוקים מהבונקר. תהיתי מה יקרה להם אם תהיה לפתע הפגזה, שכן הם לא יספיקו להגיע אל הבונקר ולתפוס מחסה. הייתי משוכנע שרבים מהם יפצעו או יהרגו. אבל כשיצאתי בתום ההפגזה החוצה הופתעתי לגלות, שפרט לשריטות קלות איש מהם לא נפגע. הדבר עורר את סקרנותי. עברתי בין החיילים שהיו בחוץ ותחקרתי אותם. הם ספרו לי שהם כבר התרגלו להפגזות כאלה וידעו שהפקודה "מלמעלה" שהורתה להם להיכנס לבונקר כשהפגזה מתחילה, אינה מעשית מבחינתם. הם מצויים רחוק מדי מהבונקר. לכן כל אחד מהם מצא את הפתרון האופטימלי (לא האידיאלי) עבורו. אחד הסתתר בתוך צינור גדול שהיה בקרבת מקום, אחר מצא מחסה בתוך מבנה קטן ששימש כמחסן ושלישי קפץ לבור פתוח. כולם נשארו בחיים. כשחזרתי משם לא הייתי יכול שלא להרהר על המשמעויות הרחבות של החוויה שעברתי. הבנתי שבמקרים רבים, פתרונות חלקיים ומקומיים עשויים להיות צורת ההתמודדות עדיפה על פני הניסיון לחייב את כולם לקבל על עצמם את פתרון העל המונחת מלמעלה. מקרה דומה היה במלחמת המפרץ הראשונה, או בהפגזות בעוטף עזה, ההנחיה של דוברי הממשלה להכנס למקלט או למרחב מוגן, לא עונה על גיוון המצבים שבהם האוכלוסייה מוצאת את עצמה. ואזרחים רבים מוצאים פתרון מתאים להקשר שלהם. הוראות "האח הגדול" מתגלות בעת משבר כבלתי רלוונטיות לגבי חלק ניכר מהאוכלוסייה. ואנשים נעזרים זה בזה בהחלפת מידע והתייעצויות על מה שכל אחד למד מניסיונו לפתרון מצוקתו האישית. הפוטנציאל הגלום בהתארגנות של קהילות כאלה למציאת פתרונות המתאימים להם ולתמיכה הדדית, זה בזה הוא עצום במיוחד בעולם האינטרנטי, שבו כולם מקושרים עם כולם. לבני אדם יש אינטואיציה בריאה לגבי מה חשוב, מה מועיל ומה בריא להם במצבם. אמנם אין להם את הידע הרפואי הרב שיש לרופאים ולמערכת הבריאות, אך האדם מחובר לגופו, לתחושותיו ולחייו הרבה יותר מכל רופא, בעל סמכות, או גורם על אחר. בני תקופת התבונה התעוררו. החיים והבריאות שלנו תלויה בעיקר בנו. הגיע השעה לאזן מחדש בין צרכי "האח הגדול" ותבונת "האדם הקטן" בין הידע הסטטיסטי והמסקנות המופקות ממנו ובין התבונה, הידע וכושר הלמידה האנושית בהקשרים ובמצבים חדשים. בין הידע שמועבר מלמעלה לידע שמתפתח מלמטה. בין התלות בתמיכה שמגיעה מבחוץ לבין העוצמה האישית והקהילתית שבאה מלמטה. בואו נהיה אנחנו, בני תקופת התבונה החלוצים שמערערים על ההנחה שלבעיית הקורונה יש פתרון נכון אחד, ואין בלתו, זה המוצע לנו מלמעלה. אנחנו צריכים להחזיר את החופש האחריות לעצמנו. להתארגן ספונטנית ולהפיץ ביננו מידע על פתרונות משלנו שיכולים להוריד את החרדה, מול פתרון העל והחרדה שמטילים עלינו מלמעלה. המפתח להצלחה בלחימה נגד הקורונה הוא במשמעת להוראות משרד הבריאות והממשלה, אך לא פחות מכך בתבונה, במשמעת וביוזמה אישית. הכותב הוא בן 83.